דיון סוער היה היום (שני) בכנסת "על מצב ילדי עזה" ח"כ אורן חזר שחזר לאחר כחצי שנה הרחקה מהכנסת, הוצא בכוח מהאולם לאחר שתקף את ח"כ והטיח בה כי היא בוגדת, חזן הוצא מהאולם ע"י משמר הכנסת, חברת הכנסת נת ברקו גם הוצאה מהדיון, וכעוד חברי כנסת מהימין, מחו על הבמה שנותנת הכנסת למחבלים ומייצגי חמאס.

בדיון נאסר להקרין סרטים ובמקום צפו כל אחד מהמשתתפים בסרטון דרך הנייד, יו"ר הכנסת ניסה להגביל את המפגש אך הדבר לא צלח כל כך, בדיון השתתפו נציגי ארגוני שמאל קיצוני, שדיברו על סבלם של ילדי עזה והתעלמו ממצבם ילדי העוטף.

מי שהפתיע היא חברת הכנסת חנין זועבי שכעסה על השמאל: היום התקיים בכנסת כנס בכנסת שעסק בחווייתם הנוראי של הילדים הגדלים תחת משטר הכביוש האכזרי, בהשתתפותם של סגל דיפלומטי אירופאי, נציגי ארגוני זכויות אדם, פעילים, חברי כנסת מהמחנה המגדיר את עצמו כמחנה זכויות האדם, מחנה השלום, האנשים שאכפת להם.

יו"ר הכנסת ניסה לחבל הקיום הכנס בדרכים משונות, שבעיקר מציגים עד כמה שאיננו דמוקרט. וכך גם חלק מחברי הקואליציה שבאו להפריע ולהתפרע. אף הם בסופו של דבר, לא הבעיה.

הבעיה היא דווקא עם "מחנה השלום", כי הוויכוח הוא איננו רק ויכוח ערכי, אלא במיוחד אסטרטגי. וכאשר הימין מחזק והמחנה "הטוב" נחלש, על המחנה הטוב לבחון את עצמו, כי לא עשה די ולא עשה נכון.

במקום דיבור מעומעם על ערכים, יש לעמוד לצד העם הפלסטיני ולתמוך בו הלכה למעשה: להכיר בזכותו להתנגד לכיבושו להבין שעל המדינה לשלם מחיר. כי ללא מחיר, היא לא תשנה את התנהלותה.

הניסיון לנהל דו-שיח עם גורמי המדינה למעשה מקנה לה זמן להעמיק את הכיבוש בכל דרך אפשרית. המדינה לא רואה בפלסטינים בני אדם, אלא "אלמנטים" אותם יש "לנהל". על השמאל להכיר בזכותם של אותם "אלמנטים" להיאבק ולא לבזבז זמן יקר על "שיחות זכויות" . יש לקרוא לחרם. כי ללא מאבק אינטנסיבי, הכיבוש לא יסתיים ועל השמאל האמיתי לבחור צד.